בקטנה, אני אומרת לעצמי, כולה קילו 800, בקושי לידת פג... מה שמקשה על הרזיה של כל כך מעט זו דווקא העובדה שאין לי זמן לכך. נשארו עוד 8 ימים בלבד למועד שהצבתי לעצמי. 8 ימים זה זמן מספק לנס חנוכה אמנם, אבל הרבה פחות כדי להגשים לעצמך מטרות ייעודיות, במיוחד בכל הנוגע להסרת שומנים או דיאטה בגילי המופלג. לא, באמת, פעם רק הייתי מצהירה שאני מתחילה דיאטה וכבר הייתי משילה 2-3 קילוגרמים מיותרים, אחרי חציית הקו האדום (גיל 30), גם השילוב של ביקורים קדחתניים בחדר כושר, עם אכילת מטעמים חסרי טעם או ריח לא עושים את ההבדל.
אבל בכל זאת, אם נביט בחצי הכוס הריקה, מאז המחלה ההיא (לא מחלת מין כמו שזה נשמע, סתם וירוס חולף) הצלחתי להוריד למעלה מחמישה קילוגרמים. שזה נחמד, אם זה היה קורה נגיד, בתוך שבוע וחצי, ולא בתוך חודש וחצי, שמתוכם 3 קילוגרמים ירדו בעקבות הווירוס הנורא. מצד שני, עדיף לאט, אבל בטוח, כמו שכל דיאטנית או איש מקצוע אומר, אנחנו כבר זוכרים מה קרה לי בקיץ שעבר, בחורף שאחריו, וחוזר חלילה. (וזה תמיד חוזר במקומות הלא רצויים, דהיינו: ירכיים, ישבן, זרועות ובטן, בטן, בטן)
למרות שכבר רכשתי שמלה שמסתירה ומטשטשת עוד שתי ארוחות במקס ברנר (סליחה, אבל היה לי קינוח חינם לכבוד יום ההולדת, לא לנצל?), עדיין נחושה להוכיח לעצמי שהכל מתחיל ונגמר בראש, ושעם קצת איפוק, והרבה משמעת עצמית- גם הקילו 800 האלה (נכון לאתמול בבוקר), יוסרו עד יום ההולדת שלי.
