כבר שמונה חודשים שאנחנו יחד. עושים מה שכל שאר ה זוגות עושים: אוכלים, צוחקים, שותים, נהנים, רבים, מתעצבים, מכירים, מתעצבנים, משלימים, אוהבים. בתחילת הקשר יצאנו פעמיים בערב לשתות ולסיים בקינוח.
תמיד לפי הבחירה שלי, והוא אף פעם לא סירב. היה כיף, היה בעיקר משמין, אבל הכל מאהבה, ואומרים שכשטוב לך אתה משמין מנחת, אז הנה, העלנו כל אחד 5 ק"ג בממוצע.
כשעברנו לגור יחד הבטחתי להירשם לחדר כושר ולהתחיל בהליך הרזיה מאסיבי. כמו כל דיאטה שעשיתי בחיי, גם זו נידונה לכישלון. כל פעם הייתי צמה, או נמנעת מאכילת הדברים האהובים עלי, ומסמנת בראשי, כמו בטבלת ייאוש, את היום בו אוכל לחזור ולאכול הכל, כמו פיצויים של ילד מורעב בבוליביה.
אבל החבר שלי, הוא פיתח הפרעת אכילה של ממש. התחלתי לשים לב שאת הארוחות שאני מכינה הוא אוכל בהפסקות גדולות כל כך, ואיני בטוחה אם הוא אוכל את ארוחות הצהריים שלו בעבודה. לא פעם גיליתי שהוא מחזיר את קופסאות האחסון של האוכל מלאות ולא נגע בהן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה